ארגון המוזיקה | באך | קליי

"The aim and final reason of all music should be the glory of God and the recreation of the mind, permissible declaration of the spirit".

ארגון המוזיקה עפ"י ד"ר דליה כהן (הייתה אחת מחוקרות המוזיקה הגולות בארץ ובעולם?), ניתן להבין כי לכל לחן מוזיקלי ישנו ארגון קבוע מראש או אקראי שניתן לנתח עפ"י עקרונות הארגון. ישנם הרבה עקרונות אך תחילה נתמקד בארבעה מהם:

*גובה צליל

*אורך צליל ומשך הצליל בחלל

*גוון –סוג כלי

*עוצמה- חזק או חלש.

עפ"י ד"ר כהן, באך היה מסכם תקופה. הניגוד המשלים הוא שבאך היה גם חוזה לעתיד ונמצא אצלו דוגמאות המבטאות באופן קפדני, עקרונות של סגנונות מכל התקופות שלאחריו. וזאת מתוך תפיסתו את המוסיקה כעדות לקיומו של האל. יעודו של באך היה לממש במוסיקה את "מה רבו מעשיך אדוני" שפירושו מה רבו סוגי חוויות המוסיקה ועליו לנצל את כל האפשרויות הטמונות בחוקי המוסיקה, הנלמדים והטבעיים, שמהם נובעות החוויות השונות.

גם במושגי יסוד של החוקים המוסיקליים שאינם (בניגוד לאמנויות האחרות) מוכרים לנו מחוץ לתחום המוסיקה (למשל: פרמטר ה"גובה" שממנו מתקבלים "מרווחים , " "סולמות" ", אקורדים" ", טוניקה" ", דומיננט"). מושגים אלה אינם מוכרים לחלק נכבד מהקהל אך הם חיוניים למוסיקאים.

פאול קליי- אמן קוביסטי ו מתחילת המאה ה20

הושפע רבות מבאך\כידוע, למוזיקה תפקיד מרכזי בציור ובהגות של פול קליי. קליי ביקש ללמוד מן המוזיקה בעיסוקו האנליטי בשאלות כמו תנועה, מרחב כולל, טקסטורה והקשרים ביניהם בַ‏ציור. על זאת מרחיבה יעל כדורי במאמרה "אמנות הפוגה: זמן ותהליך במוזיקה ובציור של פול קליי":

מבין אמני המאה העשרים, פול קליי היה אחד האמנים הבולטים שעסקו באופן אינטנסיבי במוזיקה ובקשר שלה לציור ביצירתו ובכתביו. בן להורים מוזיקאים, קליי נחשף למוזיקה כבר בגיל צעיר. הוא היה נגן וירטואוז בכינור, ובמשך כל חייו ניגן בחוג ידידיו ואף בקונצרטים פומביים.

מימד הזמן בציור ובמוזיקה הוא שהעסיק את קליי במיוחד. יותר מזמן העבודה של האמן על יצירת האמנות, עניין אותו משך הזמן שבו נתפסת היצירה. הטמפורליות של תפיסת המוזיקה, אם לכנות כך את התכונה המייחדת בהגדרה תפיסת אמנות המתפרסת בזמן, מגולמת בראש ובראשונה בארגון הזרימה בזמן, הווה אומר בריתמוס, והיא שיוצרת את תחושת התנועה. במאמריו, שמפורסמים באסופות מאמרים מסוגים שונים, ובהערות להרצאותיו קליי מגבש על פני עשרות עמודים המלווים ברישומים ושרטוטים מאלפים מה שאפשר לכנות תיאוריה של הצורה בציור. אחד מהמושגים המכוננים בתיאוריה של קליי הואהריתמוס, ובפיתוחו הוא נשען באופן הדוק על המוזיקה.

מתחת לרישום התווים קליי ממפה את הצלילים על פני מעין גרף שציר האורך שלו מייצג רצף של גבהים, וציר הרוחב שלו מייצג את משכי הצלילים בהתייחס ליחידת-משך קבוע.

ביצירתו של קליי אנדרטה באדמה פוריה- הטרפזים הצהובים מתבלטים הודות לגודלם, וכך מסמנים אלטרנטיבה אחת של חלוקה לארבע שכבות. הם נמצאים ברצועה העליונה של כל אחת משכבות אלו בבחינת נושא או מוטיב מוזיקלי שחוזר על עצמו בווריאנט כזה או אחר בקול העליון (תמ' 8, הסימון מצד שמאל). קווי האלכסון, לעומת זאת, יוצרים טרפזים גדולים יותר המורכבים ממספר צורות קטנות ומציעים חלוקה נוספת, שבה יש חפיפה אוover-lupping, בין השכבות

בסרטון ניסיתי לתרגם שתי יצירות שונות של באך לעיר.

היצירה די מינור כדוגמא לעיר פירנצה- כאשר הכל חזרתי וחד מימדי. והפוגה מראה את השכבתיות של מנהטן.

הפוגה בונה טקסטורה לכידה המתהווה בזמן, וכך מדגישה את עובדת היותה של המוזיקה אמנות הנתפסת בזמן ומתכוננת מתוך זרימתה בזמן. מצד שני, מאפייני ההלחנה הפוגלית מכניסים במודע היגיון סטרוקטוראלי, וכך הם שותפים פעילים בהגשמת השאיפה ליצירת מכלול או מבנה-על במוזיקה. עניינה של הפוגה הוא, בין השאר, בחקירת דיאלקטיקה זו. אופייה האנליטי הוא שהופך אותה בעלת נגיעה מעניינת במיוחד לבנייה של שפה ויזואלית חדשה הערה לשאלות כמו תנועה, נפח וזמן כפי שקורה ב'אמנות הפוגה' בציוריו של קליי.

הפוגה בסרטון כדוגמא למנהטן המלאה ברבדים המתלבשים באופן שונה על הנושא הראשי ועדיין קיים המשך בעיר. כלומר ההרמוניה של העיר מתקיימת גם בשילוב הרבדים השונים והחריגים המתרחשים בעיר.